top of page

דרך הענבר

היסטוריית אבני ענבר - תכשיטי ענברים

זהב הצפון מתפשט לכל עבר

"דרך המשי" שקישרה באמצעות שורה של נתיבי סחר יבשתיים וימיים בין אסיה לאירופה מוכרת לרבים, אך פחות ידוע על דבר קיומו של נתיב מסחר עתיק וחשוב לא פחות, "דרך הענבר" שדרכה מתנהל זה אלפי שנים הסחר בענברים בין ארצות הצפון הבלטיות ליתר מדינות אירופה.


בתקופה הפרהיסטורית, חלק מהענבר האמיתי (ענבר בלטי) שנמצא בארצות מחוץ לאגן הים הבלטי והים הצפוני, הגיע לארצות אלה במשך מיליוני שנים ללא התערבות אנושית, בתנודות גיאולוגיות ואקלימיות ממושכות. ואולם בידינו עדויות לסחר בענבר כבר משחר ההיסטוריה האנושית.


דרך הענבר בעידן העתיק

איננו יודעים בדיוק מתי החל הסחר בדרך הענבר אבל החוקרים מניחים שהוא החל בשחר ההיסטוריה האנושית, וישנן עדויות על שימוש אנושי בענבר כבר בסוף עידן האבן המאוחר לפני 6000 שנה (4000 לפנה"ס). פסלונים וכלים מענבר בלטי (ענבר אמיתי) בתקופה זו התגלו ביוטלנד, שוודיה. מאוחר יותר, בעידן הברונזה, התרחב הסחר בענבר מארצות הצפון הבלטיות לארצות הדרומיות של אירופה ואף למצרים.


הנתיב העתיק הראשון שנחשף בדרך הענבר מגיע מהמזרח דרך נהר הדנובה לים השחור. באמצעותו הגיע הענבר לאטרוסקים וליוון העתיקה. מאוחר יותר נסללו נתיבים יבשתיים וימיים נוספים בדרך הענבר, לאורך נהרות הוויסלה והדנייפר. בנוסף סללו הרומאים הקדמונים נתיב יבשתי המקשר את הדנובה לאיטליה. נתיב ימי נוסף בדרך הענבר, לאורך נהרות האלבה, האודר, המז והריין שבגרמניה אפשר לייצא ענבר מאגן הים הבלטי והים הצפוני לבריטניה, הים התיכון ואזורים נוספים. אחד האזורים המפתיעים שאליהם הגיע הענבר בדרך הענבר הוא מצרים העתיקה. בקברו של שליט מצרים, הפרעה המפורסם תות אנח' אמון ובקברותיהם של פרעונים נוספים התגלו תכשיטים וחרוזים מענבר, והחוקרים סבורים שדרך הענבר הגיעה למצרים לפני חמשת אלפים שנה (החל מ-3000 לפנה"ס).


דרך הענבר בעידן הנוכחי, מראשית הספירה הנוצרית

תכונותיו המיוחדות של הענבר – משקלו הקל המאפשר לו לצוף במים מלוחים, צבעיו האדומים - זהובים המופיעים בדרגות מגוונות של שקיפות, תכונותיו המגנטיות, כוח המשיכה הקסום שמתגלה בו כאשר משפשפים אותו בצמר, היותו שקוף ןדומה לזכוכית אך בוער במפתיע באש. כל אלו ועוד הפכו את הענבר לקסום ומופלא בעיני האדם במשך אלפי שנים.


במאות הראשונות לספירה הנוצרית גבר הביקוש לענבר באימפריה הרומאית. תושבי האימפריה השתמשו בענבר בשפע - לייצור קישוטים, דברי אמנות, תכשיטים מענבר, כלים שונים וכלי בית מעוטרים. בענבר אטום השתמשו לייצור קטורת. תושבי רומא ומושבותיה בתחילת האלף הראשון היו אלה שסללו את דרך הענבר המוכרת בימינו.

דרך הענבר הרומית עברה שינוי עצום במאה ה-13 לספירה, כאשר במאה זו נפסק, הלכה למעשה, הסחר החופשי בענבר. רוב אירופה היתה אז נוצרית והיה צורך בכמויות עצומות של ענבר כדי לייצר ממנו מחרוזות תפילה. באותה תקופה כבשו אבירי הצלב הטבטוניים (מנהיגי שבטים גרמנים מפרוסיה) חלק ניכר מחופי הים הבלטי והיתה להם גישה לכמויות גדולות של ענבר. בתקופתם נפסק הסחר החופשי בענבר. לאבירים אלה היה בעצם מונופול על איסוף הענבר וכל מי שהעז לאסוף ענבר בלי רשותם נידון למוות בתלייה. ב-1264 נחתמה הצהרה רשמית שהפכה את מסדר אבירי הצלב לבעליהם החוקיים של כל האזורים שבהם נאסף הענבר. שליש מכל הענבר שנאסף נמסר לארכיבישוף הסמביאני מפרוסיה – המנהיג הרוחני של אבירי הצלב הטבטוניים. החוק הפרוסי שגזר עונש המוות על איסוף ענבר ללא רישיון נשמר ככתבו וכלשונו עד למאה ה-19.


אזורי תיירות רבים מתגאים בכך שהם נמצאים במסלולה של דרך הענבר, ויעידו על כך חפצי האמנות ותכשיטי הענבר הנמכרים בהם. האתרים השונים חובשים את כתר הענבר בצדק, כיוון שזוהי דרך עתיקה מאוד ויש בה נתיבים ומסלולים רבים מאוד. הנתיב העיקרי הנקרא "דרך הענבר" בימינו, שוכן לאורך חופי הים הבלטי בין קלינינגרד ללטביה. לאורך הדרך במדינות כמו ליטא ופולין נמצאים אתרי ענבר כמו מוזיאונים, אוספי אוצרות ענבר, בתי מלאכה לייצור תכשיטים, חפצי אמנות ועוד. הכביש המהיר החוצה את פולין מצפון לדרום נקרא באופן רשמי דרך הענבר. כביש נוסף המתהדר בשם דרך הענבר מקשר את פולין וקרואטיה.




35 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Bình luận


bottom of page