שימוש בענבר לאורך ההיסטוריה

משחר ההיסטוריה משך הענבר את האדם. הוא היה, מצד אחד, אבן שקופה הדומה במקצת לזכוכית, ואולם, מצד שני האבן בערה באש כמו עץ. כאשר הענבר בוער הוא מפיץ ריחות ארומטיים משכרים, וכמשפשפים אותו הוא מפיץ ריח נעים, לענבר יש כוח משיכה מסתורי. תכונות מרתקות אלה של הענבר הובילו לאמונה כי בענבר המסתורי טמונים כוחות מיוחדים שיכולים להגן על האדם.

אך ההיסטוריה של הענבר מתחילה מיליוני שנים לפני היות האדם.

לענבר, זהב הצפון או פנינת הצפון, כפי שמכנים אותו במדינות שבהן נמצאים המרבצים העיקריים של הענברים הבלטים יש היסטוריה רבת תהפוכות. על כל ענבר שנמצא חלפו מספר עידני קרח, תמורות גיאולוגיות כבירות, תזוזת יבשות ויצירתם של נהרות ואוקינוסים. הענברים הללו נכחו בתחילתם של החיים על פני כדור הארץ, וכל אחד מהם נושא עימו חוכמה עתיקה ורשמים מהיסטוריה מרתקת זו, ובחלק מהענברים כלואים חרקים ובעלי חיים קטנים, ממינים שהיו קיימים ונכחדו מן העולם.

הענבר הוא מאובן שנוצר משרף שניגר מעצי אורן שנכחדו לפני כ40-60 מיליוני שנים. השרף ניגר מן העצים כמנגנון הגנה וריפוי לאחר פגיעות בקליפת העץ. השרף מכיל חומרים שנועדו להקשותו ולהגן על העץ, בדומה לתהליך קרישת הדם בבעלי חיים ובאדם.

בתהליכים כימיים ממושכים הפך השרף לפולימר והתאבן במקומו. מיליוני שנים נוספות חלפו עד שהענבר המוצק נדד מהמרבצים שבהם נקבר. חלק מאוצרות הענבר נסחפו לאחר תקופות קרח ממושכות, עם המסת הקרחונים, ונישאו על פני נהרות אירופה מארצות הצפון דרומה, מזרחה ומערבה. בעקבות תמורות אלה ניתן למצוא כיום ענבר בחופיהן המזרחיים של אנגליה והולנד, ברוב אדמות סקנדינביה ובגרמניה, בכל שטחיה של פולין, ובמרבית מערבה של רוסיה.

מגוון זה של מאובנים שנוצרו בצפון אירופה נקרא בפשטות "ענבר", "ענבר אמיתי", "ענבר מקורי" או "ענבר בלטי". השם המינרלוגי של הענבר הוא סוסיניט (שמקורו בשם הלטיני של הענבר – סוסינום) וזאת מפני שהענבר מכיל בתוכו, בין היתר, חומצה סוקסינית, חומצה בעלת תכונות מרפא מיוחדות.

מאובנים אחרים, כגון קופאל, ענבר רומני או ענבר סיציליאני, נוצרו מחוץ לאגן הים הבלטי וקשה לעיתים להבחין ביניהם לבין הענבר המקורי מצפון אירופה. הם נבדלים מהענבר במספר תכונות, ואין בהם חומצה סוקסינית כלל, או שהיא קיימת בהם במידה זעומה. השם ענבר בלטי שמור אך ורק לענבר האמיתי שמקורו באגן הים הבלטי והמכיל 3-8 אחוזים של חומצה סוקסינית.

תהליך ההתאבנות של הענבר, המעבר משרף נוזלי לצמיגי ומכאן למאובן מוצק יכול להתרחש על פני פרקי זמן שונים שבהם קבור השרף באדמה, אך הגיאולוגים מכנים בשם ענבר רק אם ידוע להם כי השרף היה במצב חי וניגר מעץ צומח בתקופה פרה-היסטורית, לפני שהיתה לאדם היסטוריה כתובה. לכל מחרוזת או אבן ענבר יש היסטוריה מרתקת בת מיליוני שנים והענבר נושא בתוכו הדים מתקופות שלא הותירו לנו כל זכר.

משחר ההיסטוריה ועד לימינו

צבעי הדבש והזהב החמים והעמוקים של הענבר משכו את האדם משחר ההיסטוריה וישנן עדויות רבות לערכו הגבוה למטרות אמנותיות, רפואיות ומאגיות כבר בתקופות קדומות. הוא נחשב לאבן חן ויוחסו לו תכונות מיסטיות כבר בעבר הרחוק.

בשל צורתן של חלק מאבני הענבר נהגו הקדמונים לדמותן לדמעות. היוונים האמינו שאבני הענבר הן דמעות של ציפורים נודדות גדולות שהגיעו לשמי יוון מהודו. המיתולוגיה היוונית ראתה באבני הענבר את דמעותיו של הליאדס המתאבל על אבדנו של בן האלים, פייטון, שמצא את מותו כשדהר בפזיזות במרכבת השמש. גם המיתולוגיות הסקנדינבית והסרבית מתייחסות לאבני הענבר כאל דמעות שקפאו.

תכונותיו המיוחדות של הענבר עוררו את סקרנותם של הקדמונים. הם האמינו כי בענבר חבוי מפתח לחיי נצח. בעודם מחפשים לשווא את המפתח, הסתפקו, באופן מעשי, בתכונותיו מאריכות החיים של הענבר. הם טחנו אותו לאבקה והגישו אותו כשיקוי בתוך יין, ואף גילפו שבשבות מסתובבות מענבר שתפקידן היה להרחיק רוחות רעות. עגילי ענבר נענדו לא רק כתכשיטים אלא כהגנה מפני עין הרע. מנהג עתיק יומין אשר נשמר עד ימינו במדינות רבות, ובמיוחד בצפון אירופה, כאשר הורים עונדים צמידים ומחרוזות ענבר לתינוקות ופעוטות כהגנה מפני דלקות, בעיות שינה ולהקלה על כאבי צמיחת השיניים.

עדויות ראשונות לשימוש אנושי בענבר כבר לפני כ-6000 שנה נחשפו על ידי ארכיאולוגים בסקנדינביה ובצפון אירופה. חפצי האמנות שנחשפו – מחרוזות, קמעות, שפופרות, חפצים דמויי כפתור ואפילו פסלונים בדמות אדם - הם מהתקופה הפלאוליטית ומתקופת האבן המאוחרת (4000 לפנה"ס).

בנוסף לכך גילו הארכיאולוגים עדויות ליצוא ענבר מצפון מזרח גרמניה לדנמרק באלף השלישי לפנה"ס, ועדויות לסחר ער בענבר בתוך שוודיה, 500 שנים לאחר מכן. מעידן הברונזה ועד לעידן הברזל המוקדם ישנן אינספור עדויות לסחר בענבר, והוא היה אחת הסחורות החשובות במסגרת סחר החליפין שהתנהל באירופה הקדומה ובאגן הים התיכון. כבר באלף השני לפני הספירה הקימו שבטים בלטיים רשת של סחר בענבר לאורך נהרותיה המרכזיים של אירופה. יורדי הים הפיניקים סחרו בענבר לאורכו ולרוחבו של הים התיכון בין המאה השלוש עשרה עד למאה השישית לפני הספירה.

האטרוסקים, במחצית האלף הראשון לפנה"ס, היו יבואני הענבר הגדולים ביותר באגן הים התיכון, והם העלו את אמנות הגילוף בענבר לשיאים חדשים. תכשיטי קבורה מענבר שנחשפו במערות הקבורה שלהם והם כללו דגמי מלאכת מחשבת משוכללים ומלוטשים של בעלי חיים. האטרוסקים גם היו הראשונים לשלב ענבר וזהב ביצירותיהם.

היוונים כינו את הענבר בשם אלקטרום (אבן מושכת). בתרגום היווני לתנ"ך תורגמה המילה המסתורית "חשמל" בספר יחזקאל למילה אלקטרום. כוח המשיכה של הענבר (החשמל הסטטי שנוצר כאשר משפשפים אותו בפרווה או בצמר) הונצח הן בעברית והן בלועזית במילה חשמל ובכל המילים הגזורות מהמילה אלקטרום – אלקטרון, אלקטריסיטי וכדומה.

הרומאים פיתחו את תרבות הענבר והשתמשו בענבר במגוון רב של שימושים. הם גילפו גביעים, קערות וכלים מפוארים נוספים מענבר. הגבירות ברומא השתמשו בו כבושם, כאשר עימן כדורי ענבר קטנים אותן שפשפו כדי שיפיצו את ריחם הארומטי. בזמנו של ההיסטוריון הרומאי פליניוס כבר השתמשו בענבר כתרופה לדלקת שקדים, שיעול וצרידות, חום ומחלות אחרות. ענבר טחון בדבש ושמן וורדים, שימש כמרפא לדלקות אוזניים ודלקות עיניים. מאות רבות בשנים נחשב הענבר כממיס אבנים במעיים, כמרפא להתכווצויות שרירים ומחושים גופניים רבים אחרים. הענבר היה יקר ערך ופליניוס מספר כי פסלון קטן מענבר היה יקר יותר ממחירו של עבד. הענבר נחשב לקמע ונתפר לתוך שריונם של הגלדיאטורים, כדי להגן עליהם בקרב.

הפופולריות של הענבר דעכה במשך ימי הביניים, אך מעמדם של אמני הענבר ומחירן של יצירות האמנות בענבר עלה שוב במאות ה-17 וה-18. במאה ה-19 החל ייצור המוני של תכשיטי ענבר וערך השרף המאובן ויצירות האמנות מענבר ירד במקביל. על אף שערכו האמנותי ירד, עלה ערכו הרפואי של הענבר ובמאה ה-19 שימש הענבר לריפוי פצעים, והיה מרכיב חשוב בתכשירים להרגעת התקפי היסטריה, לטיפולים גינקולוגיים ולמניעת בחילה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה חזרה ההכרה בערכן האמנותי של יצירות מענבר, אמנים חשובים החלו שוב לגלף יצירות אמנות בענבר, ומאז ועד היום נחשב הענבר שוב ל"זהב הצפון" כפי שהוא מכונה בארצות סקנדינביה או ל"פנינת הצפון", כפי שהוא מכונה בארצות הבלטיות.

אומנות אבן ענבר

אומנות מאבן ענבר