עצי הענבר היו עצים מחטניים פרהיסטורים ממשפחת האורנים (PINACEAE). גובהם הגיע עד ל50 מטרים ועובי הגזע שלהם הגיע עד ל1.5 מטרים. מלבד אותם עצים מחטניים ענקיים, היערות הפנוסקנדיים (יערות הענבר) התאפיינו בצמחייה סבטרופית, חיות רבות ובעיקר, הרבה הרבה חרקים.
התחממות האקלים גרמה לעצים המחטניים להפריש כמויות גדולות של שרף דביק , הרבה יותר מבדרך כלל. תופעה זו התעצמה בהדרגה והחלה את תהליך היווצרות הענבר. כמות השרף שהעצים הפרישו היתה כל כך גדולה, שבסופו של דבר גם גרמה להכחדת עצי הענבר. תכלילים של חתיכות צמחים שנכלאו בשרף מעידים על מגז האוויר ששרר באותו הזמן. חלק מהענברים מכילים בתוכם חלקח גזעים, עלים ומחטים של אותם עצים (אורנים, ברושים, ארזים, סאקויות, אלונים, עצי חוף, דקלים, עצי שקד קדומים, עצי ערמונים ועוד..). לעיתים נדירות ניתן למצוא גם תכלילי חלקי פרחים וצמחי קרקע אחרים בתוך הענבר, בעיקר אלו שמופרים ע"י הרוח ולא ע"י חרקים. שרכי פריחת האלונים, מאפיינים מאוד את הענבר הבלטי.
גאולוגים משייכים את הענבר לקבוצת האבנים המינרליות, למרות שמקורו בחומרים אורגניים. הענבר מורכב בעיקר מפחמן, חמצן ומימן (80% פחמן, 10% חמצן ו10% מימן). בנוסף, הענבר מכיל עקבות של עוד 12 יסודות כימיים: ניקל, נחושת, מגנזיום, ברזל, נתרן, סידן, מנגן, אלומיניום, סיליקה, זהב, חנקן וגופרית.
הנוסחה הכימית של ענבר היא C10 H16 O.